על מרחבים וכמיהה

על מרחבים וכמיהה / עליזה ארמן זאבי

**********************************

בימים של עדנה,

כשישבנו בשניים

במרפסת מעורטלת

ועצבות עיניך נגעה בגופי,

ליבי חישב להתפקע.

ארומה משכרת, עטפה,

הרוח, לא ויתרה לענבלים,

האוויר, נטף מור וקינמון

ושקיעה יפה, השתלטה

על מרחבים וכמיהה.

גושים של כוכבים

נפלו על צווארנו,

כנועים לאהבה.

כול הזכויות שמורות : © עליזה ארמן זאבי

09.02.2021