בואי נמלא12/02/2021 16:35 | צביקה הורוביץבואי נמלא
בואי נמלא את כפות ידינו זו בזו בכפות אצבעותינו בקשר,כשורגו להן יחדיו נדלג את מפתן העיר הבנויה קירות,רצף אבן כביש אל השדות... עמקי הפרחים וגבעות תאוות יצר טיבענו הפורץ מן האדמה
נלכה נא למצות כף רגלנו את מרבד הדשא הנה אנו צומחים איתו,כעוללים על שורשיו יונקים ממירצו כפרי גן הירק נתיר ידינו, נרוצה... נירדפה במעלה הגיבעה במשעול המתפתל כמהתל את- בריננת צחוק פעמונים הפורחים בצלילות הקסומה אני -כשיכור,חג בעיני את נס חולצתך ברוח הקלילה גלים גלים נגלים קישוטי רימונייך השוחקים בה מחבואים...
הנה ראשה של הגיבעה,רעמת דשא ושיני סלעים חדים השוקטים כאורבים לכיבשת ענן תמה עת תנמיך,תשיק כובד צימרה עליהם בצמרמורת בוקר וערב
נתנפל על המרבד דשא בטפיחת נשיפה וידיים יטפחו העלים על פנינו ניסחר בפעימות ליבנו שלי ---כולנה שלך ,ושלך -כולנה שלי אאמץ פעימותייך אל ליבי אסונוור מריצודי ברק עינייך אך יחוש פי את קשיות לחייך -המחייכת נשקע בעילפון צהרי החום,המלחימנו זורחים לבשר אחד תט השמש מערבה,אחר מסך עץ עבות לפרוש עלינו שמיכת צל...
והנה שעת בין הערביים נרדה בצלע הגיבעה ,אל מרגלותיה תירדפני היא עתה,בצלע אשר לוקחה ממני ואני לא אתיק עוד ידי מידה להיות שוב כצולע ללא צידי השני
בואי נמלא את כפות ידינו זו בזו נכפות אצבעותינו בקשר,כשורגו להן יחדיו.
|