קוצי השושן

קוצי השושן

לאחר שעזב ,היא בכתה

ובכתה...

לא על לכתו

אלא על שנתנה עצמיותה,כולה

לשקר,הלא ראוי

והיא

בעירום

מכל מחלצות נפש

וגוף

נלחצת לחייה הבוערת

לשימשת החלון הקרה

בעיניה כבו שמשות חולפות

בזו אחר זו

לילה

אישה ,כמו פרח

יופיו בהיפתחו עלעליו

גרעין סודותיו

בחיוך חדש

כך היא    

כאשר רגש נולד בה

עירום מכל מחלצות נפש

חשופה

ללא כסות

רק  למעט שבהן

יש קוצים,מוכנים מראש

כמו

לשושן.