נִפְלָאָה הִיא הָאַהֲבָה

נִפְלָאָה הִיא הָאַהֲבָה/עידית אורדן

ִנִפְלָאָה הִיא הָאַהֲבָה

עוֹטֶפֶת וּמְחַבֶּקֶת כָּל מִי שֶׁאֲלֵיהֶם הִיא בָּאָה.

רֹךְ וְעֶדְנָה יֵשׁ בָּהּ.

אַהֲבָה שֶׁל גֶּבֶר לְאִשָּׁה

אַהֲבָה שֶׁל אֵם וְאָב,

שֶל סַבָּא וְסָבְתָא לַנְכָדִים,

בֵּין אָדָם לְרֵעֵהוּ יֵשׁ גַּם אַהֲבָה

הַנִּקְרֵאת-אַהֲבַת הָאָדָם.

הִיא לֹא רַק מִלָּה יָפָה, הָאַהֲבָה.

אֵין לְהַמְעִיט וְאֵין לְהַפְרִיז בָּהּ

בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה הִיא נְעִימָה וְטוֹבָה.

כְּשֶׁאוֹהֲבִים יֵשׁ וִתּוּר, מֶרְחָב עַצְמִי, נְתִינָה וְקַבָּלָה.

כֻּלָּנוּ לַאַהֲבָה נֹאמַר: הָבָה ,הִשָּׁאֲרִי עִמָּנוּ לָעַד.