מעיין מים מתוקים זורם בעורקיי,
מעיין מוכר, מחבק, לוטף,
חי את עולמו,
מספר לעצמו שאינני כאן.
מנגד יושבה לה קשישה,
נשענת על מקל הליכה,
מביטה בי ובמעיין
וניצוץ של שמחה ניבט מעיניה.