אביב

בזמן כזה כבר מפסיקות טיפות את המרחב לשטוף,

בזמן כזה גם הרוחות עויפות, נעצרות מסחוף,

בזמן כזה לבלוב מפתיע, ניצנים הופכים פרחים,

בזמן כזה גם החיים שוב שבים להיות שמחים.

בזמן כזה פוקחים עיניים ולא רואים עוד עננים,

בזמן כזה קרני חמה מנצנצות בשלל גוונים,

בזמן כזה אתה פוסע, לא עוד בבוץ ושלוליות,

בזמן כזה אתה פרפר, רוחף מעל הבעיות,

ואין זה פלא שבעיני הזמן הזה כל כך חביב,

ואין זה פלא ששפתי רוחשות, נוגנות: אביב, אביב,

ואין זה פלא שליבי מלא תפילה, מלא תקוה,

שפלא זה ששמו אביב, יהא לעד פה בסביבה.

אביב, רבקה שחור ©