כתרים

אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד שֶׁהָיִיתִי.כְּתָרִים 

שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַכְתִּיר אֶת עַצְמִי בְּמֶלֶל צְרוּב

יְהִירוּת וְגַאֲוָה מְתַעְתַּעַת , וְלֹא צָלְחָה הַדֶּרֶךְ

כִּי הָיִיתָ עִמִּי לְמַנֵּף צְנִיעוּתִי הַנִּדְרֶכֶת מִיּוֹם לְיוֹם

מְלַמֶּדֶת אוֹתִי עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת שֶׁל גַּעֲגוּעַ לְמָה

שֶׁפַּעַם הָיָה. אוּלַי עוֹד יִהְיֶה.נָבוֹךְ בְּהוֹדָיָה.

טוֹב לִי בַּהוֹדָאָה. מְאֻשָּׁר בְּקַבָּלַת הַדְּבָרִים.

עוֹד אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ.אֶרְשֹׁם אוֹתָהּ גַּם עַל שֵׁם

אֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי וְאֵינָם.בְּעִקָּר כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד.