עדנה

אבא טמן בנו את מזמורי השבת

ואת, השקט

אימא, את רוך אור הנרות

ואת, האש

והרבה, הרבה עיניים

שנחתמו לא פעם, בדמעות

ואנו , אנו נושמים וזוכרים

ורוצים להגיד גם לילדינו

מרחוק זה נראה נס

 מקרוב, עוד יותר

ויש שאנו, שואלים, גם היום

ובחלומות מבקשים הסברים

חונקים בכי גם זעקה

במקומות ללא הד, שם נולדה התקווה

הצל אינו יודע לבכות

לא רואים בו דמעות

ולא את,

העצב הגדול.

ואני, אני עדיין מקשיב

את עדנת היופי-

של אבי ואימי.