פנדורה

תיבת פנדורה היתה במקום בטוח,

למטה במרתף.

סגורה ומסוגרת במחשכי הזמן שחלף,

כל השגיאות שעשיתי,

כל הרעות שעברתי,

הכל סגרתי ושמתי שם, לשכוח,

ואפילו היו חלקים שהשלכתי לאשפה ,

אחרי שקרעתי אותם לפיסות קטנטנות, 

כולם סלחו לי ואני סלחתי לכולם,

עד שהקטנה אמרה שרע לה ומר לה,

והגדולה אמרה שבוודאי יש כאן חזרה על העבר,

עבר- בדקנו,

לא היה מנוס

נאלצתי לרדת לשם ולפתוח את התיבה הארורה,

והצללים עפו החוצה,

מילאו את הנשמה בייסורים,

גילויים שנעלמו מן העיין הפכו עור וגידים,

סודות שהוסתרו מן האוזן 

קבלו מימדים ווקאליים אימתניים.

משק כנפיים סתם את פתחי החמצן,

הסתיר את השמש,

די... איך אפשר להמשיך?

חסרת כוחות נאלצתי לאסוף הכל,

אחד אחד,

להחזיר לתיבה את הסרבנים,

הם כבר חשבו שקיבלו חיים חדשים,

עוד הזדמנות ליייסר אותי בשוטים ובעקרבים,

נשמתי עמוק,

לא היתה ברירה, לחשתי,

מה עדיף? 

ניתקתי,

החזרתי , קברתי, 

ושוב,

אפשר להרים ראש ולהמשיך את החיים.