קלאסיקו דה ריאל

הַשִּׁיר יִכָּתֵב מָחָר בַּבַּקָּר. מַבְטִיחַ לך שֶׁאֲשַׁחְזֵר אֶת רֶגַע הַתְּהִלָּה בּוֹ ריאָל
הִבְקִיעָה אֶת הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי וַחֲזִיָּתֵךְ,שָׁדַיִךְ שֶׁהִתְעַמְּרוּ בָּהּ בְּרֹב אֹשֶׁר,
הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁאֶלְמַד סְפָרַדִּית , הֶבֶל הַיַּיִן שֶׁנִּשְׁפַּת אֶל שְׂפָתַי, הַפַּס
הַדַּק שֶׁל קֶרַע הַבֶּגֶד הָאַחֲרוֹן עַל גּוּפֵךְ.שְׁזוּפָה שֶׁאַתְּ. עוֹד דַּקָּה לְאַהֲבָה.
אַגִּישׁ לָךְ עַל טַס אֶת הַשְּׂפָתוֹן הַנִּחָר בִּתְשׁוּקָה. נַחֲזֹר לָאֻלְפָּן.