אמא

אמי ,דבורה, נפטרה בבוקר יום שבת שעבר...

אמא

הילד  שבי  בוכה  לאמא

המבוגר  שבי  בוכה  על  אמא

תמונות הסבל  מחייך  אמא   עולות  בי

ומתדפקות  על  מסך  הדמעות

והן   אינן  נשטפות, רק  צורבות,  צורבות...

תמיד  נחלצת  לעזרה  לי  , בכל  ליבך  ,כל  יכולתך

תמיד  סלחת  לי   על  מה  ששגיתי  ,בקוצר  רוח  שלי

כשלא  עטפתי  אותך  , כפי  הראוי  לך

בכל  האהבה

שארית  כל  שהיה  לך   נתת  לי

ונותרת  בצניעותך  השלמה  ,אין  קץ

עם  חיים  פשוטים  וימים קשים...

ואני  רציתי  להגשים  לך  את  משאלתך

ולהמשיך   את  ענף  המטעים ,שאיפתך - מעלה

כפיסגת  הלובן  האציל   על  הר  החרמון  , שממול

עם טבע  העצים   הפורחים  ומניבים

שכה  אהבת ...

והצלחנו  אמא , גם  אם  בקושי  רב

ובדרך  היו  זרועים  מוקשים  ואבנים

גם  מעדתי  בהם  לא  פעם

והם פצעו  בליבך ...

אני  מהלך  עם  שורות  המטע  ובוכה  בשקט

כפי  שלמדוני  העצים

ואת  אינך ...

הילד  שבי  קורא  לאמא

המבוגר  שבי  יודע  למה

כדי  לבקש  ממך  ,בתוך  הבכי

אמא  יקרה  --סליחה