מלחמה

הדרך היתה ממהרת 

ברחתי מהמרכז אזעקה 

כלי רכב נדחפים

אנשים מסתתרים

ולי היתה תחושת זמן קרית שמונה המופגזת 

כשאני ממהרת לאסוף את ילדיי מתחת לזרועותיי

הרועדות 

ובדרך קבוצות ערבים מיידות אבנים 

משטרות עוצרות 

ואני שואלת בתוכנו אנו האוייב איתנו

וממשלה צרה במחשבה 

לאן הגענו מחפשת שלווה 

לי לעם הזה 

למדינה שקורסת 

אנשים מתים ....