|
עד מתי יקירה נמשיך ונכאב
בלבנו נאהב בנפשנו נדאב,
נסתיר בתוכנו את הלב האוהב,
בגופנו נשמור את הטוב עד כאב.
מדוע סגורים לבבנו האוהבים,
מדוע בוכים הם בלילות כה יפים,
הלא את איתי ואתך אני דר,
חיים זה ביחד וגולשים בנהר.
אין מילים בתוכי לומר לך הכל,
את אשר אני חש בלבי הצחור,
בשבילי את אחת ואותך רק אוהב,
ממך ינקתי את שביליי הזהב.
אהובה את לנצח, יקרה לי מפז,
אותך אחבק בחיבוק של ממש,
לא אתן למציאות המרה לחבל,
כי הכל בידנו ואתנו האל.
התקרבי אל חקי אהובה יקרה,
התקרבי וראי בעיניי יש דמעה,
דמעה לבנה טהורה וצחה,
מקווה לראותך עליזה ושמחה.
עד מתי לא אדע, עד מתי נתבייש,
להגשים כל חלום, לספר כל שיש,
להמשיך לאהוב לעודד ולתמוך,
ללטף את לבך, לחבק את כולך.
עד מתי אהובה עוד נמשיך ונכאב,
נדלג משוכה ולבנו ישמח,
לא נסתיר בתוכנו את הלב האוהב,
וידענו לנצח, אהבה בלי כאב.
עד מתי. |