ושם האושר לגלי הכל יכולה, ולשמוליק שהגיע מרחוק כל

אַשְׁרַי שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי 
לִשְׁלֹף עִתּוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת מִמַּחֲבֹּאָן
בִּזְמַנִּים שֶׁל סְפִינוֹת נִטְרָפוֹת 
כְּשֶׁדּוֹמֶה שֶׁאֵין עוֹד לְאָן לָלֶכֶת.
תָּמִיד אֶחֱזֹר אֶל לֵיל הַכּוֹכָבִים שֶׁלִּי
אֶל הַזֹּהַר בַּדֶּשֶׁא שֶׁל הַבַּיִת הַקָּסוּם
וּמֵי הַבְּרֵכָה וַאֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי הֲכִי הֲכִי –בְּחַיָּי, 
וְהֵם אוֹתִי מַקִּיפִים בְּאַהֲבָה :
לֵךְ, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי – 
                     חֲזֹר לְשָׁם. 
וְשָׁם הָרוּחַ. וְשָׁם הָאֹשֶׁר. וְשָׁם הַמִּלִּים. 
וְשָׁם –
כָּל מָה שֶׁחָלַמְתִּי. אֲנִי. 
וּקְצָת הוּטַב לִי.
          עַכְשָׁו.