דניאלה- סיפור שיר {או, כיצד הכרתי את דניאלה }**

כאן ועכשיו, אמשיך ואספר

דניאלה שכנה הייתה לי בנחלאות

התהלכה עירומה בחדרה

תריס חדרה מתריס לשמים

ועת הערתי לה, מחייך בצחור שיניים

"שימותו" חרצה, "אני במלחמה"

ואני- לא ידעתי

מחלפות שערה דבש, עיניה ים, עורה כשנהב

יפה הייתה

שדיה חמדת עין

מצעדה, שירת תשוקה

ועת טופפה בסמטאות השכונה, 

כמו ירדה השכינה

כל כולה- אישה, אישה

ערב אחד, יום שישי, עת ירדה החמה

ויכולו השמים והארץ על השכונה

נופפה לי מחלון חדרה, מזמינה

ביקשה לתקן דבר מה

מכאן לשם, סיפרה לי מות אהבתה

ואני, עדיין לא ידעתי, לא ידעתי

תהומות כאבה

ועת ראיתי  האור בין ירכייה

הייתה לי עדנה

אל זו הארץ הטובה באתי

הנחתי את כאבה על יצועה

ובי נשבעתי! לא ממש ידעתי, לא ידעתי ממש

ותהי לי לעולם, לחרפה

בבוקר חורפי אחד, נעלמה

הותירה לי עציץ נבול ופתק

"מכולם, אתה, אחר מות האהבה

כי מתוק האור בעיניך" , כך כתבה

ותהי  לי , צוואה- לעד בלבי נצורה

עתה,

בימים ארורים אלה

הגיעתני הבשורה המרה

ואינני יודע נפשי -

מצער וכמיהה

**הרחבתי מעט, בהמשך ל"נקמת דניאלה" לבקשת עלמה נרגשת מהאתר- רק טוב