פתאום געגוע

23/05/2021 11:02 | יצחק אור

רחוק בשמים, עפה ציפור

אני אחוז קנאה

מנסה לצייר כנפיים

כמו לחזור לחיים קודמים שלי

אי-אז, בירושלים

 

מוצא את הים הכחול

החסר שם כל-כך

בעינייך

אלה הנפערות, באהבה לשניים

 

המרפסת הכילה בקושי רב

2 כסאות ושולחן קטן

בפינה, עציץ ובו שיח יסמין

והייתה לנו זו נחלה,

כן, בשכונה, לאחר המלחמה ההיא, הנוראה

 

הרבה צבעים היו "בבית" הקטן

עובש כחול- ירוק בתקרה

חיוך צבעים בלבן ואפור בקירות 

רשעות הבטון החשוף לרצפה

ומזרן אהבה מנצח, שרוע לתפארה

 

יותר מכול היית את,

מנגנת את "סוזן" עירומה

ואת בלבי בסמוי מן העין

ועיניי- בהדר גופך הנפלא

 

בחיי יש יותר מדי ימי זיכרון 

עצובים, כואבים, דומעים

אחד מהם נקוב במאי

עת עזבת, במטוס סילון

 

מסב פני, בי עולה הניגון

"she take me to her place"

היא לוקחת אותי אל ביתה, ליד הנחל-

לעולם כבר לא אגיע לשם

 

אני במסע שלא חדל- נגמר

בקצה השביל,

פורח בצהוב -

דווקא קקטוס קטן., כמו משמר.