מְנַקֶּדֶת

בֵּין שְׁוָא נָע לְנָח

חָטַפְתִּי תְּנוּמַת שָׁוְא
 נֶעֶמְדוּ מוּלִי

חֲטָף פַּתָּח וְקָמָץ.

הַדָּגֵשׁ הַקַּל בְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף

חָטַף פָּתַח אֶת חֲטָף קָמָץ

וְנֶעֱלָם עִם קָמָץ קָטָן.

הַחִירִיק קָפַץ וְדִלֵּג

הִתְיַשֵּׁב עַל הַצֵּירֵי

וּבְיַחַד הִרְכִּיבוּ מִילָה

עִם חֲטָף סֶגוֹל.

כְּשֶׁיָּרְדוּ בַּמּוֹרָד הָרְחוֹב

הַקָּמָץ פָּתַח אֶת פִּיו

וְשָׁאַל אֶת הַחוֹלָם:

"אַתָּה מָלֵא אוֹ חָסֵר?"

הַשּׁוּרוּק וְהַקֻּבּוּץ

חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם

אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת

וַאֲנִי בּכל"מ,

בָּרֹאשׁ מִילָה לֹא אוֹהֶבֶת
עוֹד עִם בֶּגֶ"ד כֶּפֶ"ת,

אֲבָל הֲכִי פּוֹחֶדֶת

עִם "גֵּרְשַׁיִם"
(בְּתוֹךְ סוֹגְרַיִם).