גשם שחור יורד בקצב

צהלות שמחה מתחלפות בעצב

בחדר, מאחורי וילון מואר

יושבת נערה זהובת שיער.

מחזיקה בידה מכתב אחד עלוב

אהובה כתב שלא יראה אותה שוב

הדמעות מעיניה נופלות והדף נרטב

כמו מבקשות הדמעות למחוק את שנכתב

כמו הגשם הזועף שבחוץ יורד

ואת הטינופת מצליח בקושי לגרד.

והדמעת זולגות והדיו לא נמחק

והגשם שוטף, אך הלכלוך לא נשחק...

אך בבוקר, השמש בשמיים כחולים

ואת הגשם החליף ציוץ הציפורים

ואותה נערה, היפה מליל אמש,

מציצה מהחלון ורואה את השמש

ואהובה שהכאיב לה - כבר נשכח  והיא בחצר

מחפשת לאהוב מישהו אחר...

                                                  כל הזכויות שמורות©