אינסוף05/11/2006 06:12 | אביהאוהבתלשבת בגבעה בודדה
להשקיף אל סוף האופק
יושבת, מביטה
במרחב ללא גבול
שקט אנושי ורוגע לבי,
כמעט נתפס בחרדה.
שומעת את רשרוש הרוח
בין העצים,
משווה שקט ללא סוף
לקול הזה
המזכיר נצח וזמן שעבר
כך טובעת מחשבתי
שרה את בכיי
במרחב עצום.
*
טוב לי להטרף בים זה. |