פָשוּט לֶאֱהֹב

פָשוּט לֶאֱהֹב

בִּשְבִילִי הַמִילִים הֵן כִּמְשוֹטִים,

אוֹהֶבֶת לְשוֹטֵט סְבִיב הַאִיִים,

לָבוֹא בַּהֶם שֶיַבוֹאוּ בִּי

לַחָצוֹת מֶרְחַבִים,

לְהַבִּיט אֶל הַאֹפֶק הַבִּלְתִּי נִרְאָה.

הַאִם הוּא צֹפֶן בִּשְבִילִי הַבְטָחָה?

הַיַמְתִּין לִי שָם דַּג הַזָהָב?

מְשוֹטַי מְשִיקִים עַל הַיָם הַכָּחֹל

לְעִתִּים יְלַטְפוּם בְּרֹךְ

כְּלַטֵף יָד אִשָּׁה עָנֹגָה אֶת אָהוּבָה,

כְּלַטֵף בְּאַהֲבָה יָד גֶּבֶר נִפְעַם

אֵיבָרֵיהַ שֶל אִשָּׁה,

לְעִתִּים יְבַצְעוּ בּוֹ חֲדִירוֹת עַזוֹת

גַּם נוֹעָזוֹת!

כֵּן,כָּאֵלֶּה הֵם מְשוֹטַי,

מְקַוָה שֶאֵינָם רָעִים

בְּסִגְנוֹנוֹת מַגָּע הַמְגֻוָּנִים שֶלָהֵם

כֵּן, כָּאֵלֶּה הֵן מִילוֹתַי

הַחוֹתְרוֹת שִים מַלְבּוּש אֶל וְעַל רְגָשוֹת

רַק עֵט וּנִיָר לי

לִכְתֹב שִירֵי אַהֲבָה בְּעִיקָר

לִטְבֹּל אֶת מִכְּחוֹלִי

בְּצֶבַע אוֹפְּטִימִי –

וּפָשוּט:

לֶ אֱ הֹ ב !

נַגְנִי ,נַגְנִי לִי סְפִינָתִּי הַגִיטָרָה

שְׂאִי צְלִילֵי אַהֲבָתִּי.

~

~

אוֹהֶבֶת לְנַגֵּן עַל הַמַּיִם עַל כָּךְ יָעִידוּ הַשָּׁמַיִם