איכשהו

גַּם בֵּין שְׁמוּרוֹת עֵינַיִךְ הָעֲיֵפוּת
אֲנִי עֲדַיִן מוֹצֵא אֶת הַפְּרוֹסְפֵּקְט
הַהוּא מֵאָז.אֶת הָאַחַר צָהֳרַיִם
הַמְּטֹרָף עִם מַרְקְס וְאַנְגֵּלֶס
בַּפָקוּלְטָה וְעִם הָיוּ לֵילוֹת בַּבֹּקֶר
וּמַשֶּׁהוּ הָזוּי בָּאֶמְצַע וְחִפַּשְׂתְּ 
וְהָיָה זָרוּק בַּפְּרוֹזְדוֹר וְאֵיכְשֶׁהוּ
מָצָאנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לְמֵנָּטָה רִיֵּי
בְּגִיל שִׁבְעִים עִם נֶכֶד מָתוֹק.