אלכסנדר ודקרט

בְּאִבְחַת הַחֶרֶב
הֻתַּר הַקֶּשֶׁר
שַׁעֲרֵי הָעִיר, לְעֵת עֶרֶב
סוּסוֹ שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶּר
בִּמְבוֹאַת הַגֶּשֶׁר

הַסָּפֵק הַמְּנַקֵּר
שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מָנוֹחַ
הַמְּשַׁקֵּר, הַמְּשַׁכֵּר
דֵּקַארְט מָצָא
אֶת מְקוֹרוֹ שֶׁל הַכֹּחַ

עַד אֱלֹהִים 
לִמְצֹא עֹגֶן בָּטוּחַ
מִלִּים, גְּרָפִים וּמְסַפְּרִים
כָּךְ, חוֹמָה הֵקִים
כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ

אָלֶכְּסַנְדֶּר וְדֵקַארְט, שְׁנֵיהֶם
הִתִּירוּ חוֹתֵם
בְּאִבְחַת הַחֶרֶב
וְחַדּוֹת הַמּוֹחַ שִׂיאוֹ
שֶׁל עוֹלָם