בימים ההם

בַּיָּמִים הַהֵם הָיָה הַחֹרֶף מַגִּיעַ בּוֹדֵד וּמְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ
נוֹטֵל אוֹתִי בְּחֵיקוֹ לְהִזָּכֵר יַחַד בַּדְּרָמוֹת שֶׁחָגְגוּ אֶת הַקַּיֵּץ
הַלּוֹהֵט בְּסִפּוּרֵי חַג, צִפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת מֵרֹאשׁ הַר עַל תּוּגַת
הַהוֹלְכִים בָּדָד בַּנֶּשֶׁף, וְחוֹלוֹת הַיָּם הֵם אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים
בָּהֶם אַתְּ וַאֲנִי שׂוֹרְכִים אֶת אֲשֶׁר נוֹתַר מִלֵּילוֹת אַהֲבָה
פּוֹרְמִים בְּגָדֵינוּ לְהֶמְשֵׁךְ הַמַּסָּע. וַאֲנִי פֹּה. יָגֵעַ מִכְּתִיבַת
שִׁירֵי גַּעֲגוּעַ אֵינְסוֹפִיִּים. וְאֶת אֵינֵךְ פֹּה לְיָדִי.לְמַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם
 לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל סִפּוּר אַהֲבָה. אַתְּ. אֲנִי. רַק הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד.