תּוֹפֶרֶת

תּוֹפֶרֶת

נִפְרַמְתִּי מוּל הַמַּרְאָה
לֹא תָּמִיד רָאִיתִי תִּקְוָה
תּוֹפֶרֶת לִי עַתָּה
חֻלְצָה וְרֻדָּה
עִם כַּפְתוֹרִי אַהֲבָה.
אֵלֶּה לַמְרוֹת הֱיוֹתָם
מְכַסִּים אֶת הַלֵּב
בְּעֵת אַהֲבָה–
נוֹעֲדוּ לַחֲשֹׂף אוֹתוֹ
בִּפְנֵי הַנֶּאֱהָב
לְאַחֵד אוֹתוֹ עִם לִבּוֹ.
אִם בְּמִקְרֶה
תִּפְגְּשׁוּ אֶת תּוֹפֵר הַלְּבָבוֹת
סַפְּרוּ לוֹ שֶׁאֲנִי בַּסְּבִיבָה
מְקַוָּה שֶׁאֵין מָה לְתַקֵּן
בְּלִבִּי הַקָּטָן
אָמְרוּ לִי שֶׁהוּא מֻשְׁלָם 
רַק אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ
לְסַלֵּק אֶת הָעֶצֶב
הַמִּצְטַבֵּר בּוֹ לְעִתִּים
לֵב שָׁבוּר הוּא לֵב שָׁלֵם
אַךְ נָעוּל וְחָתוּם
מִפְּנֵי כְּאֵב.

~

מי שמכיר אותי מספיק שנים...גם בחיים הוירטואלים ובטוח בחיים האמיתיים 
יודע שהעצב היה חלק מחיי...שמי האמצעי אולי.
אבל תמיד ידעתי לשאוב כוחות...אם זה מהמשפחה המדהימה שלי

בעיקר הבנים או חברים, לפעמים אני אומרת

שהרבה יותר קל לשאוב שטיח או לשאוב מים מהבאר...

אבל תמיד צריך לדעת לשאוב כוחות גם שהרי החיים הם מתנה כל כך יפה

ושווה להלחם גם בזמנים קשים. ולכן...בזהירות ובלחישה רכה,

אני מניחה את העצב בפינה, שיביט עלי משם, איני שומרת לו טינה,

גם אם לבי היה מלא רוחות ועצב ושרתי ללא מילים,

גם אם העצב התגורר אצלי בלי שכר דירה או משכנתא,

חיפשתי לו בית עם ארבעה כיווני אוויר אבל...מנוגדים לכוון שלי
אז פעם נפרמתי והיום אני פשוט..... תופרת

~