משא אהבה אבודה *16/07/2021 09:19 | יצחק אורלא בשדה מצאתיך, ולא מאוהל נשאתיך עיניי עגנו בעינייך אהבה ואת נשאת על גבך, "נכבה" של שנאה ולא, לא השבת אהבה
אחר הייתי בך, הקללה והברכה מזבח וקורבן היית לי אנחת עונג אסורה ומסמרות פלדה לא פעם, יותר עשב מפרח לא מלאך- דינה
אם אשכחך, תיבש ימיני תחדל הלמות לבי אם לא אעלה אהבתך כל לילה, כל הלילה על יצועי
דם ניגר בחדרי לבבי כסומק רימוני שדייך מבעד לגופיה הגברית הקרועה עת חזרנו וידענו , זו האהבה- האסורה
ובי שאלות שאלות האם את עדיין עומדת יחפה ועירומה מתריסה מול התריס הפתוח? האם, את עדיין ,דווקא, דווקא מותירה אור בצאתך בסתר מ"חדר האהבה" הנסתר?
פרא הגעגוע חודר כסכין משוננת חסר רחמים כמו צופה מעל החומה סגירת השערים
כאן , עתה, תבוסת המילים הלב הנשבר שותת האלם מול חיצי הזהב המורעלים השאלות חסרות המענה המיותמות , המתות באוהלי קידר
כמו אפילוג:
מצד אחד , יצחק נעקד במבואות הכפר, דינה בתווך עולם חסר כנפי ישועה ותהום סדום- בשער
עת פרידה ואת לא את לא לא היית אפילו אייל להיאחז בסבך את לא והייתי לך בחרוני- שמעון גם לוי
עתה, בסופרי לא פעם חיי לאחור עולה בי אש סוררים לברך אלוקים- ולחדול.
{"הוי הקוראים לטוב רע ולרע- טוב" ארורים, מאסתי, מאסתי בכם }
*מוקדש בחרדת קדושת האהבה ל- נ' , שהארץ לא יכלה להכילה, בעקבות זו האהבה.
|