עֵטִים אָהַבְתִּי [לך נורית חרטתי בעת האחרת]

אוֹדֶה
אוֹהֵב עֵטִים אֲנִי
הַלֹּא הָיִיתִי, כָּל יַמִּי
מוֹרֶה

עֵטִי צִפֹּרֶן
וְאֵלּוּ הַנּוֹבְעִים
צִיַּרְתִּי אֵקָלִיפּטוּס וְגַם אֹרֶן
בִּשְׁלַל צְבָעִים

עֵטִים אָהַבְתִּי
כָּכָה, טוֹב, לְהִתְלַכְלֵךְ
כֵּן, גַּם כָּתַבְתִּי
דְּבָרִים בִּשְׁבִילָהּ, דְּבָרִים בִּשְׁבִילְךָ

נֶאֶסְפוּ הָעֵטִים לַמַּגִּירָה
כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ
בָּאָה הַמִּקְלֶדֶת זוֹ הַנּוֹחָה/אֲרוּרָה
עָבַר זְמַנּוֹ

 
גָּדִי