ימי אלול- הירהורים בואכה סוף השנה

ונתנה תוקף, קדושת האהבה

שתיקות הציפורים עת לילה

קמטי הצער בשפתייך

לובשת מילים לאבידה

לא פעם,  רציתי רצים רחומים של שכחה

נחפזים בתפר אובדן הגעגוע,

בין העכשיו לחמלה

ארבע רוחות, ארבע עונות

האצבעות שפעם אחזו בעוז

נוגנים עכשיו ברוך

פילים כבר לא שועטים בנו

אנו פושטי יד לאביונה

אבינו שבשמים, רפא הצלקות

כאב העלים, העץ הכרות, המאכלת

בימים אלה, הצבר פושט קוציו ואומר:

זה הכול ושום דבר

אנו בעטיפה חכמה של הקשבה

מדי פעם נוגעים בגחליליות האור

מתעלמים קינת הרוח המצווה

"לך . לך-לך " מארצות האהבה

סליחה אבל,זובי.

{באופק נאבקו עלעלי הדס מתחדשים בעלי כותרת נובלים}