עצרי

לרגע נזכרתי בליצן,

שהציל מקוץ מכאיב את הליצנית.

נזכרתי גם באיש בוורוד שנשאר לבד.

זה מה שקרה לי גם עם הקשיש,

ואפילו עץ האבוקדו עלה בזכרוני.

ולאחר כל אילה עולה בליבי המילה

"עיצרי"!

האם חשפתי יותר מידי מעצמי?

האם קוראיי שיריי חשים משהו

כאשר הם קוראים אותם?

האם נכון בנקודה זו לעצור 

ולעבור לנושאים אחרים?

ואולי להמשיך לכתוב מתוך השראה 

כפי שעשיתי עד עתה.

אין לי מושג.