כתמים מעל רודוס

השמש הפשילה את שמלות הסמטה

סטרה לתריסים שנפתחו לרווחה

טרובדור אהבה חמק לביתה

נשא את לבו- על לבה

חלק עמה תאנה בשלה

לרחש גלי הים נשק לעורפה

רגליים זהובות כעין החיטה

עיניים ירוקות כיערות  העד בארצה

קידש אותה בחולות ,  נוכח ים

געגועים הם לא פעם כתמי זיכרון

תמונות, בגדים, ריחות, טעמים

כל אלה, נאבקים להשלים החסר

ב- דמותך הולכת ונמוגה, כאור הנר

{כותב בעיפרון, ושותק ! }