החוזקה שבחולשה

הלכה החולשה אצל החוזקה.

ביקור קצר לבירורים.

אמרה לה החוזקה,

"מי את ומה מעשיך כאן?"

"אני החולשה,

באתי לצפות מעט במעשיך.

התאפשרי לי זאת?"

החוזקה, גאה ומרוצה ענתה:

"בוודאי חולשה יקרה.

אצלי תלמדי כל שאת זקוקה לו."

ישבה החולשה אצל החוזקה, 

התרשמה מהדרך בה פעלה,

מהכוח שהיה לה לסחוב דברים,

מהכוח לנקות את ביתה,

לגדל שלוש חוזקות קטנות והכל לבד,

לעבוד 10 שעות ביום, לבשל ולכבס.

ולסיים יום כזה שמחה וטובת לבב.

והחולשה, חשה מבוכה מול החוזקה,

קמה ורצתה לברוח כדי לא לבכות.

אמרה לה החוזקה : "מדוע זה תלכי?

הן רק הגעת ולא למדת די. 

השארי נא איתי עוד קצת ואלמדך."

"לא תודה" אמרה החולשה.

"לעולם לא אהיה כמוך. 

אחזור למקומי הדל לחיי כפי שהם.

אזכור כל שראיתי אצלך,

ואולי איישם אט אט מה שמתאים לי."

והחולשה שבה לביתה קצת עצובה שוויתרה, אבל שמחה מאוד בשלה, בהחלטה שלקחה לא לעשות מה שמעבר לכוחותיה.

האם זו חולשה?