אל תפתחו מעטפות מצהיבות

במעטפה הצהובה , אספתי

טרגדיה של נעורים ושתיקה

את מות האור

מהמשבצת שנותרה חסרה

כן, מהחדר ממול, הנעול

הלכת, נושאת את הריח המתוק

מירכייך

כמו לא יהיו אחרות על פנייך

עת אפקח עיניי השתיים-

באין את

הרחובות בהם נוסע אני היום

אחרים

מתנדבים לשתוק את האבידה

מעת ששאלת, לחשת

"קרטייה לטן" ? ועד- צחוקך העירום

בעליית הגג הקטנה

אני נושך את הבקרים

בהם

עולה דמותך כתגלית כאב וגעגוע

חסרה כמו הנביא

גם, כאשר הדלת פתוחה לרווחה

היית לי, כל החושים כולם

ואז- את

"תודה" , השכמה, המראה

ומפתן - יתום מאהבה.

תוהה, שואל-  עדיין  בי את , גולה.