שריקה- הלל ההפקר ובקשת סליחה

בימים ההם, אין מלכה בממלכתי

ואת פורצת ממערות החטא

מטריפה חושיי, אש אוכלה

מגעך צורב,  ובארצותיי , אין נחמה

הסמטאות געשו בגופי

התפקעו כתשוקת הרימון הבשל

חברו לשאריות הלב הצמא

כמו פדיון משבי, רוח קמה בציה

בלילות בהם הייתה מרכבתי ריקה

היית לי למשכב, לא לאהבה

בריח שרף אורנים מלא חמה

ואני תרתי בעווני, אהבה

תפוזים בערו בפרדס בעוז עת,

ידעתיך על האדמה הקשה

מטיח חטאיי ברוך מכמנייך

כטפרי חוחי הוורד , בהיותי אלייך

פשעתי בעריית בשרך

לעולם ריח גופך בגופי ,חטא

חדוות לשונך השותקת בי, עוון

יללות התשוקה , ללא מחילה

כמו ארץ געגועים לא נגמרת

בי סרנדת אוהב-כואב עצובה

תהיות לב נשבר

מסע בארץ נשכחת, אבודה

ועדיין, בך-לך- לא מלאו ימי אבלי.

סליחה.