בערב יום כיפור

בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר אֲנִי בָּא לְאִמָּא שֶׁלִּי. חַם בַּחוּץ.
אֲנִי מְנַגֵּב אֶת הַפָּנִים.מַקְפִּיד  עַל הָרֵיחַ שֶׁל הַפְּרָאדָה
שֶׁהִיא אַהֲבָה. שׁוֹתֶה קְצָת מַיִם. אוֹמֵר לָהּ:
אוֹתָן עֲוְלוֹת, אִמָּא. אוֹתָן נִבְזוּיוֹת. אוֹתָם הוֹלְכֵי רָגִיל.
מַמָּשׁ לֹא הִפְסַדְתְּ כְּלוּם.הַרְבֵּה גַּעְגּוּעִים מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ
שֶׁבֶּטַח לֹא חָלַמְת שֶׁיִּהְיוּ. גַּם אֲנִי לֹא. הִנֵּה נִצַּחְת.