אי שם על כסא מנהלים,

יושב לו האיש שקובע.

הוא צועק, וגם קצת אלים,

לפטר את כולם הוא יודע.

 

חשבונו מפוצץ בכספים,

ירוקים ושטרות במיליונים.

הוא חונך על הרבה ערכים,

וזנחם כשזנח את העוני.

 

הוא הבוס, כולם פה יודעים,

הוא שולט בכל מה שיש,

אם הוא בא, כולם פוחדים,

ילקקו לו-אם רק יבקש.

 

וכמוהו ישנם אלפים,

שכירי כסף, מנהלי עולמות,

בלעדייהם- חיי כה יפים,

חיי כשכיר הפעוט.

 

 

וביום שאעמוד על רגליי,

ואצבור לי הון בעצמי,

האם גם אני אזנח ערכיי,

האם אשכח שהייתי עני?