עלי שלכת

- מה להביא לך? - שאל, בעודו טומן הדרכון בתיק הגב, גיחה קצרה לפריז לפניו.

- בוא נשב דקה - אמרה לו - ככה נהוג - הזכירה לו.

- אמא...- נימת טרוניה נשמעה בקולו, אך התיישב. מה הטעם להתווכח?

האוויר הלוהט והלח שהכביד על הנשימה כל הקיץ נרגע והפך יבש וחמים.

הסתיו הישראלי מרגיש כמו קיץ באירופה. רק הימים הולכים ומתקצרים.

- תביא לי, - הרימה את עיניה, - תביא לי, בבקשה, כמה עלי שלכת.

מנבכי הזכרון עולה תמונה של עלי השלכת המפזרים את זהבם עת מתענגים בפעם האחרונה על קרני השמש. בבוא משב הרוח מתעופפים הם מהעצים, מכסים את המדרכות והמדשאות הירוקות, שטים בתעלות אל מקומות בהם יתכסו בשלג ויחכו לבוא הסתיו. עלים נושרים חוזרים לשורשים.

היא נזכרת איך היה חופן עלי שלכת טריים ומפזר, צוחק, על ראשה, כתפיה, ידיה, שמלתה ואז מסיר אותם ממה, מחליף כל עלה בנשיקה.

גיטה