בקבוק הוודקה הריק נפל מידי מתנפץ על הריצפה.פקחתי את עיניי בבהלה.ראשי כאב ודמותם של הכושי ושל אותו אדם מוזר התחלפו זו בזו בתוך ראשי.

פניה של האשה בתמונה שעל הקיר נראו לי כועסות פתאום.

"חייב להפסיק לשתות!"אמרתי לעצמי.

קמתי מן הספה שעליה נרדמתי ופניתי לכיוון השרותים להשתין-גורר איתי רסיסי זכוכית ברגליי מן הבקבוק השבור.

עמדתי מול האסלה מתנדנד מנסה לקלוע למטרה.

שטפתי את ידיי ופניי מביט בפניי המשתקפות במראה הסדוקה , הן נראו לי זקנות ועייפות.

ניגשתי אל המטבח מחפש קומקום מים.חייב הייתי לשתות כוס קפה בכדי להתייצב על רגליי.

קומקום לא היה.פישפשתי בארונות המטבח העומד להתפרק בכל רגע.

ידי נחה לפתע על ספר ישן ומאובק ששכב באחת המגרות.על כריכת הספר הייתה מצויירת דמות מטושטשת.לקחתי מטלית  שהיתה תלויה על וו חלוד וניגבתי את האבק.

הדמות היתה ברורה ודמתה בדיוק לאותו כושי מסתורי.

דיפדפתי בסקרנות בדפי הספר,פה ושם היו תמונות וסמלים לא ברורים.

לפתע הבחנתי בפיסת נייר מצהיבה וישנה התקועה בין הדפים.בזהירות הוצאתי את אותה פיסת נייר נושנה,שעליה היו כתובות כמה מילים לא ברורות.בצידה השני היה חץ גדול דהוי ועליו המילים:-"ריק....צפ..." כמה אותיות היו מחוקות ולא הצלחתי לקרוא.

"ריק צפ...?" שאלתי את עצמי בסקרנות.

הכנסתי את פיסת הנייר לארנקי בזהירות לבל תתפורר.

חזרתי אל הספה מתנדנד מכמות המשקה שלגמתי.מתיישב ומביט בתמונה שעל הקיר.

שוב הופיעו אותן דמויות  בראשי והפעם הן צרחו בקול.

הרהיטים החלו לזוז וברקע נשמע צחוק מפחיד.הקולות הלכו וגברו.

תריסי הבית החלו נפתחים ונסגרים ברעש.הדלת חרקה על ציריה.אטמתי את אוזניי בידיי אך הרעש לא פסק לרגע.

ניסיתי לקום אך רגליי כשלו וצנחתי על הספה מחוסר הכרה.