לשקם קצת אנדרופינים

לִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם מְשַׂחֲקִים-צוֹחֲקִים בַּחוֹף
לְשַׁקֵּם קְצָת אַנְדְּרוֹפִינִים, וְגַם אוֹתָם הַזְּמַן יִשְׁטֹף.
 
לִכְלֹא מַחֲשָׁבוֹת עֹנֶג
 בְּתוֹךְ קֻפְסָאת חֶלְבּוֹן
שֶׁהִיא הַמֹּחַ.

לְבַד כָּל כָּךְ,
 אוּלַי אִבַּדְתִּי בּוֹרֵג
אוּלַי כְּבָר,
אֵין כְּבָר כֹּחַ.
 
נָכוֹן, יָרֵחַ וּשְׁמָשׁוֹת יְסַפְסְרוּ בֵּין דַּקּוֹתַי,
נָכוֹן, יַעֲמִידַוְהֵם בְּשׁוּרָה!
תּוֹפֵר טְלַאי וְעוֹד טְלָאַי
בָּרוּךְ הַבָּא אֵלֵינוּ
לְטוֹבָה.

אָז יַגִּידוּ,

 וְאָזְנַי קוֹשְׁבוֹת-קַשּׁוּבִיּוֹת-קַשּׁוּבוֹת,
לָמָּה אַתָּה לְבַד כָּל הַזְּמַן?
שׁוֹאֲלִים אָז הַבְּרִיּוֹת.
 
אָז אַגִּיד, כִּמְעַט מִבְּלִי לִטְעוֹת,
 כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת אֶתְכֶם מֵתִים, מֵתִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן, כְּשֶׁבַּתַּכְלֶס אֲנִי כְּבָר מִזְּמַן וּוִתַּרְתִּי, תּוֹהֶה עַל מָה וּלְאָן.