חסר

חסר/ אדם אמיר-לב

"נפרד ממך , כמו מהקיץ

כממכוות אש זרה

כמו , עת פתחתי חלוקך הכחול

נשקתי לבשרך

ואחר , דממה

לפעמים , סוף הוא התחלה

מסע בשבילי ההקשבה

להיות ער-  

לאהבה

במקום בו

נפגשו הגעגוע  והכאב

נפלתי על חרבי

חסר

ניחוח גופך

 ובלבי , צעקה.

אדם אמיר לב/זכויות שמורות