כותב שירה - לרבקה

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה בְּמִדָּה.
נוֹגֵעַ. לֹא נוֹגֵעַ.הַדְּבָרִים מַמְתִּינִים
שֶׁאֶקַּח אוֹתָם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.
בְּשׁוּלֶיהָ. בְּסוֹפָהּ.אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת
כּוֹאֵב. כּוֹאֵב כַּעֲסִיס הַתְּשׁוּקָה הַנִּסְחֶטֶת.
.נוֹגֵעַ בִּדְשָׁאִים . בַּאֲפָרִים. בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם
מְהַלְּכִים כְּלָבִים כִּגְדוּד בְּשַׁרְשֶׁרֶת וּבַחוּרִים
אֲטוּמֵי מַבָּע עִם רַגְלַיִם מְקֻעְקָעוֹת
מוֹלִיכִים אוֹתָם בִּשְׂדֵרוֹת תֵּל אָבִיב, וְהֵם
כְּנוּעֵי מַבָּט בְהָלְכׇם בַּשְּׁבִילִים הַבִּלְתִּי נִגְמָרִים .
אוֹתוֹ מַסְלוּל. אוֹתָהּ דֶּרֶךְ יוֹם יוֹם. אוֹתָהּ שָׁעָה.
מַשְׁמָעוּת שֶׁל זְמַן מְמָאֵן לַחֲלֹף.הִגָּיוֹן אוֹ דִּמְיוֹן.
מִכָּאן וָאֵילָךְ הַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי לַחַיִּים הִיא בְּהֶחְלֵט
 גַּם לִכְתֹּב אוֹתָם. כִּתְשׁוּקַת הַכְּלָבִים לַמַּיִם,
לְכַלִּבּוֹת חֶמֶד הַמַּגִּיעוֹת לְעִתִּים מִמּוּל.