בבריכה

בַּבְּרֵכָה/ עידית אורדן

אֶת הַבְּרֵכָה מְאַיְּשִׁים

אַךְ מְעַט מְאֹד אֲנָשִׁים

לִשְׂחִיָּה, הַמֶּרְחָב

הוּא גָּדוֹל וְרָחָב

צְלוּלִים הֵם הַמַּיִם

בְּתוֹכָם מִשְׁתַּקְּפִים הַשָּׁמַיִם.

קְרִירִים הַמַּיִם אֲשֶׁר אוֹתִי מְלַטְּפִים

כְּמוֹ בֶּגֶד אֶת הַגּוּף עוֹטְפִים.

צָפָה עַל הַגַּב

וכך, דרך אגב

מַבִּיטָה מַעְלָה ,שם מְרַחֲפִים הָעֲנָנִים הַלְּבָנִים

אֶת צוּרוֹתֵיהֶם מֵעֵת לְעֵת מְשַׁנִּים.

הַמַּיְּנוֹת, הַדְּרוֹרִים וְהָעוֹרְבִים

עַל הַדֶּשֶא לְיַד הַבְּרֵכָה מִסְתוֹבְבִים

צֶמֶד שֶׁל דּוּכִיפַת מִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם עַכְשָׁו

וְהַנַּחְלִיאֵלִי הִגִּיעַ לְבִקּוּר עִם בּוֹא הַסְּתָו.