מילים קופצות לי מהבטן

ישנם ימים כהיום בהם אני נזקקת
ללילות של אנשים שיאמרו לי בדיוק את אותם הדברים
שאומרת אני לאחרים.
שיאמרו את טובה. את יפה את מוכשרת
שיאמרו - אני יודע שאת מסוגלת.

ישנן מילים שאי אפשר להחליף במילים אחרות;
אותנטיות, למשל, היא מילה כזאת.
מה אומר להן כשנשכב שרועות על הדשא
והן תדברנה עליי
אך לא תכרזנה בשמי
החיוך, המבט, הצחוק מתגלגל בין שיניים חורקות
ושוב מלמול
בין לשון
לשפתיים
לחלל פה מבאיש
עוד נשימה כבדה היא מדברת
זה לא ארוטי, התיאור
זה אותנטי, היא מבקשת.

אני כותבת שירה אבל לא קוראת שירים.
בכיתה ט' הבנתי כשקפצתי מעל גדרות וספסלים
שהגבול של הגוף הוא גם גבול המילים;
לא משנה כמה אנסה לחפש את גן עדן
הוא כאן
על מיטתי הריקה, בין המחברת לסדין למנורת צד מחממת
ומאוורר תקרה המפיץ אבק בחדר.

ילדים אוטיסיטים בכיתתה של אמי לוחצים ידיהם על אוזניהם וצועקים
לעיתים שילובים של מילים
לעיתים שרבובי אותיות,
והם אינם מסוגלים להפסיק.