כאב וזיכרון

ירח של תשרי מחייך לידתי

אבי אהב את אימי במעברה

נטולת זהות מלאת בוץ וארורה

אני נולדתי לעד , בחותם  ה"שכונה"

בלילות הצמדתי אוזניי לכותל

לקבל אהבה

מיד קפוצה , לא מלטפת

טרודה , חולקת במשורה

אדם הולך לבקר בעברו

גוו כבר כפוף מעט

שערו מלבין

בלבו קיץ אילם , עקוד בלילות קרה

ארורים היו ,

לילות של עיניים פקוחות בחשכה

ימי עצבות ותוכחה

הספר שנחמס ונקרע

עץ האפרסק של אבי , שנגדע

מהדהד את הבדידות השקופה

את הימים הלבנים חסרי התקווה

את השתיקות הקשות , חסרות החמלה

את החסר לעד , והנדר - לאהבה

כל חיי , עד מותי , אוליך את הצעקה

זו שלא תמחק לעולם

את העצב , את הכאב

צלקות המרורים , החסר והדאבה

קופסת הזמן ממאנת נחמות

להביט יחף , מחוץ למראה

לא לשכוח -

גם במילים , שלא נאמרות

כי טרם פנה יום...