מכמני הלב

מכמני הלב

***************

כשחמה הנמיכה קומתה,

טרם נאסף שובל חומה,

צל הלילה חבוי במסתריו

נכון להשליך אבריו,

ללכוד מכמני הלב.

שמיים של שתיקות ניצתו,

כבשו קיתונות הילה ויופי,

בקרחת רקיע, הסתנן

סהר חיוור, עגול.

ניצני הרהורים ביצבצו,

הפכו לגידולים חסרי רסן,

הפשיטו קליפות כאב,

בניחוחות משכרים.

לבלובם המחתרתי של המחשבות.

כל הזכויות שמורות : © עליזה ארמן זאבי

11.1.2022