שיחוֹת עם אודי

.

שׂיחוֹת עִם אוּדִי / ©רבקה ירון

*

הֵן כְּמו טִפְטוּף הַבֶּרֶז הַפָּתוּחַ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים לִמְנֹעַ

הִתְפּוֹצְצוּת בַּצַּנֶּרֶת. אוּדִי טוֹב מֶזֶג כְּלַפַּי. אֲנִי קִצְרַת רוּחַ

כְּלַפָּיו. אוּדִי סַלְחָן אֶל כְּתִיבָתִי. אֲנִי דִּידַקְטִית עַד מְעַצְבֶּנֶת אֶל

כְּתִיבָתוֹ. אוּדִי שׁוֹלֵף אֶת נוֹמִיקוֹ לְפַיֵּס אוֹתִי. אֲנִי מְבֻיֶּשֶׁת: מַרְגִּישָׁה

שֶׁאֲנִי הַכִּבְשָׂה שֶׁעֲלוּלָה לִטְרֹף אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה לַנָּסִיךְ הַקָּטָן

*