אגרטל ריק, שקוף, נשמתי

פעם היית מביא

ורד לוהט, פרח לבי

ממלא מי גשמים את גופי

גבעול קוצני מחדיר לתוכי

פרח אש נושק לפי

אגלי טל היו מציירים על עורי

ציור מעודן, אך פראי

ציור אהבתך לי

למדף מעופש הייתה אהבתי

פרח יבש מונח לידי

לוחש...זו לא אשמתי