בדרך למדבר

השמים ירדו לאיטם ,

כמו לא להסגיר את הסוד

מכסים פניו כבברכת כוהנים

והוא , עדיין מחכה-מקווה , בדרכו אל המדבר

לאהבה הלילה תמיד צעיר

אני שומע קולות מתנוחות גופך

מברך , יתגדל גופי לגופך

כמו תבלינים לתבשיל מהביל

את אלמנה , בחסר

במקום , בו עדיין לא היינו

בעצב הלא נגמר

כמעוף פרפר הלילה , אל האור , אל מותו

יודע   גברים נמשכים לחמוקייך

בעיניהם את שטיח למשכב

אני נמשך לעינייך

מן תום של אוהב נעלב

הכוכבים של מזדקנים לאט

עוד מעט , יקבר גם הסוד

את לא תהיי

ואני - לא

*אפילוג

ארור האיש

אשר בעצת "חכמים" 

לא הלך

והותירך - אלמנת אהבה.