זר

זר / אדם אמיר- לב

"גם עת ניחוח פרחים

שטף את גופך העירום

הייתי פרח זר

בערוגות תשוקתך

נאקות ללא שם פרעו בבשרי

כאשד תנודות חמדתך לחופי

כמו הצמיחו רקפות בנסתרות

שעלו והסמיקו , גאות וורודות

אחר , אחר עלו ומתו פעמוני האש

והנרקיס שבי נעלב והתרחק

ואת נסערת וכואבת כהלוויה

- טרקת את הדלת.

ואז , דווקא אז-

עטף אותי השקט."