משל אוהב נבגד

תיבת התהודה של מסע הרעם המצמית

כמו מרדף הטורף בערבה הנצחית

מחפש מקום מנוחה נכונה

למות הנשרים הגאים , לאהבה

פעם ציירתי לבבות אדומים

באו גברו וניצחו החצים

הדף נתלש , הושלך לגיא מרורים

והתמימות נדרסה באחת ,  מאכל לטורפים

מבזקי אור-צל בתריס הפתוח

"תנו לשמש לעלות" לאור להבליח

הכפתור האחרון , סורר ויגע

ואני , אני כבר לא נוגע

ב"מלון  קליפורניה"  כבו האורות

המפוחית שלי פצועה ומלאת דמעות

אין לי עיניים לחפש דלתות

האהבות של הרי נמלטו , אבודות

אוהב נעזב על ידי אהובתו

כמו מיתר גיטרה שפקע

כעץ נשרו כל עליו

נותר בדד , לבוש כזב

מגיף התריסים , נותר בחשכה

"רוק בבית הכלא" , לא מבעיר בי שמחה

בחלומי נשברו כל המראות

אין אלישע לרפא אנחות

רק אתמול היית לי רוח מחבקת

היום , נותרת כאב זכוכית נשברת

פעם למענך , לא נעלתי הדלת

היום , אין דורש , רק פצעי  מאכלת

*יקרה , אני כותב אהבה

וגם בהשקותי עציצים מתים

אני רואה   א  ה  ב  ה -

מעבר לערפל ההרים הגבוהים.