עומדת

עומדת

אני עומדת מולו ומביטה בו, איש, הוא מביט בי ועיניו מדברות,

ואני ממתינה, אולי למילה אחת, אולי לחיוך, אולי ללטיפה,

הוא מביט בי ובקול חרישי אומר, בואי שבי לידי, ומסיט את השמיכה,

ואני רוצה לשבור את החומה המפרידה, והדמעות יצאו ממחבואן,

ויצרו שבילים פתלתלים ששטפו את פניי, ואני עומדת ומצפה,

אולי לעוד משפט, אולי למילת אהבה, אך לשווא, אולי הוא ממתין

לי שאשב ואולי לא, ואולי, ואולי. האוויר קפא בחדר ואני עזבתי.

רחלי