מירי

היא למדה איתי שמונה שנים בבית הספר היסודי " בר גיורא".
היא היתה יפה,הן תראו בעצמכם ,
אבל כשצחקה - הפכה את העולם שמסביבה למסגרת יפהפייה שהתהדרה בשערה הזהוב לעיניה הכחולות .
המורים היו נוזפים בה על פטפוטיה הבלתי פוסקים - ואני רק חיפשתי להתבונן בה עוד ועוד . כי היא מילאה
את כולנו באהבת החיים העולצת שבה במין סוג של חיוניות נוגעת
 עוטפת ומלטפת.
וכדרכם של ילדים הישנים שרק חיפשו תשומת לב מהילדות היפות
בכיתה היינו מתלבטים על כל מיני שטויות של גיל 12 שבגינן כתבה לי
בספר הזכרונות:  "לאודי המתוק והחביב.אהובי. זכור איזה פושע היית ואיזה מילים דיברת" .
אז מודה אני לפנייך,מרים ( שהפכה למירי ) שלעיתים חטאתי בדיבור נלוז כדי למשוך את תשומת לבך - וכנראה שעלה הדבר בידי,אף אם במידה מוגבלת.
אבל תמיד תמיד הייתי מגיע לסנדוויצ'יה האגדית של איציק ורותי הורייך ברחוב שינקין כדי להחליף חיוך אחד או שניים - אבל קצת התבגרת מאז,את הלא יודעת . ונעשית קצת רצינית. מחוייב הלא...
והיום, כשהודיעה לנו חנהל ה על לכתך - נעצב לבי עד מאד :
לנצח בלבי, הבלונדה התכלת והזהוב המחייך תמיד .זכרון מתוק וכוכב לאלה הימים